<h1>ראבי"ה סימן ע"ט</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ועוד כתב בשאלתות מהו שיניח אדם תפילין תחת מראשותיו מן הצד מי אמרינן כבודן עדיף וחיישינן דילמא מתהפך וגני עלייהו והילכך לא נניחנהו אלא מאבראי או דילמא שמירתן עדיפא ולא חיישינן ואם תימצי לומר במקום שאין אשתו עמו מותר אבל אשתו עמו מאי מי אמרינן אע"ג דאמור רבנן כי מחתו כלי בתוך כלי מותר לשמש מטתו באותו בית הני מילי דלאו על המטה אבל על המטה זילא להו מילתא או דילמא שמירתן עדיפא ואפילו על המטה נמי שפיר דמי תא שמע דבעי מיניה וכו' עד לאגמירן הלכה למעשה הוא דעביד. וכן פר"ח דמניח(י)ם בין כר לכסת שלא כנגד ראשו ואע"ג [שמשמש] מותר. ולפי דבריהם יש לפרש [יום] טבילת אשתו הוה, וסוגיא מוכחא דהכי הוה, דמייתי לה הכא לסייעתא אהא דאמרינן אפילו אשתו עמו שרי. ומינה שמעינן דבעל קרי מותר בתפילין, והכי נמי מסקנא בפרק ב' דסוכה דמשני אביי בילדים בעלי נשים עסקינן ונשותיהם עמהם וכו'. ולהכי מייתי להא לסייעתא הכא ולא מייתינן להך דסוכה לסייעתא דבעל קרי מותר, ומיהו ממילא שמעינן מינה להתירא בבעל קרי. ויש שאמרו לאיסור ואמרו דהך דסוכה דחיה בעלמא הוא למימר דמהתם לא תפשוט לאיסור ומיהו אסור בתפילין, ומפרשים הכא יום טבילת רבא היה וטבל כדי להניח תפילין. ור"ח פסק נמי בפ' הישן להתירא.
